בחינת מכלול נסיבות המקרה שבפני, מביאה למסקנה לפיה רחוב הרב אבידע הינו "כביש שכונתי צר", כמשמעותו בחריג השני המותווה בפסיקת בית המשפט העליון. מסקנה זו מבוססת בראש ובראשונה על העובדה שמדובר בכביש ללא מוצא המסתעף מכביש ראשי אשר נועד לשרת אך ורק את שימושי הקרקע הצמודים לו ובהם בית מלון, מגרש חניה, בית ספר ומספר קטן של בתי מגורים. כביש ללא מוצא - מעצם טבעו - אינו יכול להיות כביש ראשי. מדובר בכביש אשר התנועה שבו היא "תנועה ניגשת" ואין בו כל "תנועה עוברת". מעמדו של הכביש ככביש ללא מוצא, מייתר את הצורך לבחון את הרוחב המדוייק שלו שהרי אין ברוחב הכביש כדי להשפיע על מעמדו המיוחד ככביש ללא מוצא. בית המשפט העליון קבע חריג לפיו "כביש שכונתי צר" לא ייחשב כמפריד בין התוכנית הפוגעת לבין המקרקעין הגובלים לצורך קבלת פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. בית המשפט העליון נקט לשון של "כביש שכונתי צר", לאו דווקא כדי להגביל את החריג על כבישים בשכונות, אלא כמטאפורה לכביש שולי, בהשוואה לכביש ראשי. לכן, למרות שמדובר בכביש הנמצא במרכז העיר, אין בכך לשלול את תחולת החריג לגביו
עמנ 102/00 הלברייך נ הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
